ראש השנה במסעדה החברתית

מאת רונה זיבנברג.

אני יושבת לי באוטובוס לאחר הרמת כוסית לכבוד ראש השנה במסעדת אנה ואני מתרגשת.
קשה לי להסביר בדיוק למה.

כנראה כי זה אחד מהרגעים האלה שמאפשרים עצירה רגעית כדי להתבונן רגע מהצד על מה שיש.
בהרמת כוסית נכח כל צוות המסעדה, החל משוטף הכלים, האחראי משמרת, השף והמלצרים. הרגיש לכל מי שנכח שם  שהוא חלק ממשהו גדול.
אני חושבת שכל מי שהיה היום בהרמת כוסית הרגיש שהוא עושה משהו חשוב במקום עבודה שלו, ויחד עם  זה, שהוא מוקף בחבורת אנשים נפלאים לדרך.

ממש רגעים מעטים לפני כן, סיימנו את ישיבת הצוות השניה של הנערים במסעדה.
דיברנו על משמעות החג ועל ההזדמנות שהוא מאפשר לנו, לפתוח דף חדש של ציפיות וחלומות.
העזנו לחלום.
כל אחד כתב על דף או צייר את חלומו לשנה החדשה, ועלו דברים מקסימים.
נער אחד אמר שהחלום הגדול מכולם עבורו הוא להפסיק לעשן סמים.
חגגנו לשניים מהנערים יומולדת, לאחת מהן זו הייתה החגיגת יומולדת הראשונה בחייה.

סטטוס הפרויקט כרגע הוא שיש שלושה נערים יציבים במסעדה, הם מתקדמים לפי הקצב שלהם ומהווים חלק בלתי נפרד מהמטבח שמסתמך על הדברים שהם מכינים במטבח ההכנות. נער אחד עולה לשלב ההכשרה השני וזה העלייה למטבח ה"סרוויס".

אני נכנסת לשנה החדשה מלאת ציפיות ותקוות מהפרויקט. אני מאמינה שהכשרה דרך תעסוקה זו דרך מועילה ומדויקת על מנת לחבר נערים מנותקים ממסגרת חזרה לנתיב הנורמטיבי של עבודה ושגרה. מתוך היכרות עם הנערים אני יודעת שבחרנו את הנערים הנכונים שרוצים לרכוש ידע ושמחים להיות חלק מהפרויקט הזה.
אני אישית גאה להיות חלק מהפרויקט הזה וממשפחת "אנה" ומאחלת שנה טובה לבאי המסעדה ותומכיה, ובכלל.